מהי בניה ירוקה?

"בנייה ירוקה היא בנייה חכמה, שמטרתה להקנות לדיירי המבנה איכות חיים וסביבה בריאה יותר, תוך צמצום ההשפעה הסביבתית הכוללת של תהליך הבנייה והשימוש במבנה.

הבנייה הירוקה עוסקת בשילוב ההיבטים הסביבתיים כחלק אינטגרלי ושגרתי בשיקולי התכנון והביצוע של פרוייקטי בנייה.

העיקרון המנחה בבנייה ירוקה הוא, כי חשיבה לטווח ארוך (בת קיימא) ותכנון מוקדם של ההיבטים הסביבתיים בפרויקט, יביאו למוצר סופי איכותי יותר, נוח יותר לשימוש, מתחשב במשאבי הטבע ובסובב ולעיתים חסכני בעלויות הישירות לתפעול המבנה."

אף שלעיתים בניה ירוקה עשויה לעלות יותר בטווח הקצר, הרי שלטווח הארוך היא חסכונית באנרגיה ומשתלמת יותר. גם בטווח הקצר מוכנים אנשים רבים לשלם יותר על מנת לגור ולעבוד במבנים כאלה, בגלל שהם בריאים ונוחים יותר. בעקבות מחקרים המוכיחים שבבתי-ספר שנבנו בבניה ירוקה משתפרים הישגי התלמידים ורווחתם באופן משמעותי, עוברים היום יותר ויותר בתי ספר בעולם לבניה ירוקה.

מה מאפיין את הבניה הירוקה? בית ירוק יכול להיבנות בכל סגנון ולהתאים לכל מקום, כאשר בנייתו באופן ירוק תלויה בעקרונות אותם הוא מיישם. כמה מהעקרונות המרכזיים של הבניה הירוקה הם:

• בניה בריאה, בה חומרי הבניה אינם משפיעים לרעה על האדם, לא לאורך חיי הבית ולא בעת ייצורם או פירוקם (כגון אזבסט המסרטן בעיקר בייצור ובפירוק).
• בניה אקולוגית, המפחיתה את הפגיעה בסביבה למינימום האפשרי.
• בניה סולארית, המשתמשת באור ובחום השמש באופן פאסיבי, וכן מנצלת ככל האפשר, באופן אקטיבי, את האנרגיה הנקיה של השמש במקום אנרגיות מזהמות.

עקרונות אלה ואחרים נפרטים לקבוצת אלמנטים מדידים, המוערכים בארה"ב ובקנדה על פי סולם LEED ובארץ על פי תקן 5281, המפוקח על ידי בודקים שהוסמכו על ידי מכון התקנים. עמידה בתנאים הנדרשים של תכנון האנרגיה, השימוש בקרקע, הטיפול במים ובשפכים, ונושאים סביבתיים נוספים, מקנה ניקוד על פי התקן. בית המקבל ניקוד של 55 נקודות ומעלה הוא ירוק, ומעל 75 -מצטיין.

עקרון מרכזי נוסף בבניה הירוקה הוא היותה בניה אקלימית- בניה המתוכננת בהתאמה לאקלים בו מוקם הבית. "אני דור שלישי בבניה בארץ", מספרת מיכל ויטל-ברון, "ואם הייתי מספרת לסבא שלי, שבנה בארץ בשנות ה20' וה30', שהתחלנו לקחת את האקלים בחשבון – הוא היה צוחק. זה תמיד היה מובן מאליו". כשהתחילו לבנות במסות גדולות הפסיקו להתחשב באקלים המקומי. בארץ זה קרה בעקבות העליות הגדולות של שנות ה50': התחילו לבנות את אותו בלוק סטנדרטי עם שלוש כניסות בקרית שמונה, בירושלים, באילת ובדימונה. בגלל הנוחות שבמיזוג החשמלי נמשכת החשיבה הזאת, למרות שזאת בניה יקרה יותר ובריאה פחות.

בישראל הגיוון האקלימי הוא רב- יש לנו יותר אזורי אקלים מאשר בכל אוסטרליה, למשל. בשלבי התכנון של בית ירוק הולכים לשרות המטאורולוגי ולומדים את האקלים של המגרש המסוים. מהו משטר הרוחות בו, למשל? מתי ומאיפה הן מחממות ומתי מקררות? זה עוזר לתכנן, את מיקום וגודל החלונות. היום מקובל מבחינה אסטתית לעשות את כל החלונות באותו גודל ובאותו גובה. זה לא מעשי. האוויר בבית מתחמם, מהאנשים, הבישול, המקלחות, ועולה למעלה. תכנון נכון יכלול חלונות גבוהים אותם ניתן יהיה לפתוח בקיץ, לאפשר לאוויר החם לצאת, ולאוויר קר מחלונות נמוכים להיכנס במקומו. חשוב גם להבין שאין איוורור מחלון אחד– צריך פתחי כניסה ויציאה לאוויר. לכן בממ"ד, שחייב להיות בו רק חלון אחד, עדיף אם אפשר לא לשכן אנשים, כי אי אפשר לעשותו מספיק מאוורר.

גג רעפים לא מתאים לאקלים החם פה, אבל אם הוא קיים חשוב מאד לאוורר אותו, על ידי פתחים, מפוחים או וונטות, אחרת האוויר הכלוא יכול להגיע גם ל70 מעלות. גג שטוח מתאים יותר לארץ, בעיקר אם הוא מכוסה בצבע לבן, בחצץ למשל, או אם יש עליו סוכת גפן שמצלה עליו בקיץ. המילה האחרונה בתחום בעולם הם גגות ירוקים, כשמעל איטום טוב מניחים מצעים קלים ומגדלים עליהם צמחים עם השקיה מינימלית. גג כזה יכול להוריד את הטמפרטורה מ70 מעלות ל25, הוא מבודד מצוין, יכול לשמש כגינה, ומשמש כשטח ירוק הקולט CO2 ויוצר חמצן, ומשמש חיות וציפורים.

גם נתוני הקרינה, מיקום הבית ביחס לשמש, הם חשובים, ומהווים שיקול בבחירת מגרש ובהעמדת המבנה. הצד המועדף הוא הדרום, דרכו חודרת שמש בחורף. בארץ השמש בקיץ היא גבוהה, והיא נמצאת נמוך רק בבוקר ואחה"צ, כך שהיא חודרת רק לחלונות במזרח ובמערב, עליהם כדאי לעשות הצללה. ההצללה הטובה ביותר מגיעה מנטיעת עץ נשיר לקרוב לחלון. בחורף העץ החשוף אינו חוסם את השמש, ובקיץ הוא מונע חימום, אך מאפשר איוורור ומוריד את הטמפרטורות. הצללה אחרת אפשר לעשות באמצעות סבכות, סוככים (מהם כאלה היכולים להיפתח ולהיסגר), או גגונים.

תכנון חכם ימקם בצפון את החדרים הפחות שימושיים (שרותים, חדרי ארונות, חדרי שינה של מבוגרים), ואת החדרים השימושיים ביום (סלון, פינת אוכל, חדרי ילדים) בדרום. כך ננצל, באופן פאסיבי, את האנרגיה הסולארית. תכנון ירוק יבדוק גם איפה לשים בידוד, ואיפה לשים הרבה מסה תרמית- חומרים כאבן, אדמה, בטון או מים, האוגרים ומשחררים חום באיטיות. עם תכנון נכון אפשר לבנות כך שאפילו בית המגיע ל0 מעלות בלילה אינו זקוק לחימום, בעיקר כשהפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה גדולים. בניה אקלימית יכולה, אם כן, לצמצם צורך בחימום ובקירור של הבית, וכך לגרום לחיסכון רב באנרגיה ובהוצאות.

עיקרון נוסף של בניה ירוקה הוא חיסכון, שימור ומחזור מים. החיסכון בהפחתת הצריכה מתבצע על ידי ברזים חכמים, ניאגרות עם שתי אפשרויות שטיפה, אסלות שאינן דורשות שימוש במים, ועוד. שימור נעשה דרך אגירה האוספת לרוב את מי הגשם היורדים במרזבים מהגג הנקי למיכלים. אצלנו בארץ, חוק המים אוסר אגירה על ידי גורמים פרטיים. כמו כן מנסים להחזיר את מי המרזבים לקרקע במקום שישטפו ברחובות, על ידי תעלות או בורות חלחול המלאים אבנים קטנות.

מחזור מים נעשה לרוב על ידי שימוש חוזר במים האפורים. בעוד שרק 10% מהמים אותם אנו צורכים משמש אותנו לשתיה ולבישול, 50%% מהמים מיועד למקלחות, כיורי האמבטיות ומכונות הכביסה, ומוגדר כמים אפורים (בניגוד למים השחורים המגיעים מכיור המטבח והאסלות). לרוב מועברים המים האפורים הממוחזרים להשקיה, או לניאגרות המשתמשות ב40% מהמים שאנו צורכים, ואינן זקוקות לאיכות של מי שתיה דווקא.

עוד עיקרון של בניה ירוקה הוא שימוש בבניה אלטרנטיבית, בניה המשתמשת בשיטות שונות משיטות הבניה הרגילות, למשל דרך שימוש בבלות – חבילות קש, המטויחות בטיח אדמה, או שימוש באדמה בדרכים שונות, עם טיח נייר ממוחזר למשל. שיטות אלה נובעות הרבה פעמים משיטות בניה עתיקות, שהן בהכרח אקולוגיות. בתים אלה עשויים להיות יפים מאד, נוחים, וזולים יותר. הם תמיד יהיו בריאים יותר, חסכוניים יותר, וידידותיים יותר לסביבה. שימוש בשיטות הבניה הירוקה בעת שיפוץ או הקמת בית יעזור לנו לחסוך אנרגיה וכספים, ולבנות באופן בר-קיימא שיועיל לנו, לסביבתנו, ולדורות הבאים.